Cart

  • No products in the cart.
Shabbat

Shabbat is the Jewish day of rest and falls on the seventh day of every week. Observing Shabbat is the fourth of the Ten Commandments:

Remember the sabbath day, to keep it holy. Six days shalt thou labour, and do all thy work; but the seventh day is a sabbath of the LORD thy God; in it thou shalt not do any work, thou, nor thy son, nor thy daughter, thy manservant, not thy maidservant, nor thy cattle, nor thy stranger that is within thy gates; For in six days the LORD made heaven and earth, the sea, and all that in them is, and rested on the seventh day; wherefore the LORD blessed the sabbath day, and hallowed it.

Remembering, observing and taking pleasure the Shabbat is a commandment; hence, sorrow and distress should be avoided on the one hand and, on the other, no labor should be carried out during the Shabbat. The Bible speaks of lighting fire and going beyond the limits of the settlement. The Mishna expands and elaborates the labors forbidden on the Shabbat into thirty-nine different types, called the Labor Principles. The Labor Principles are labors that were performed during the building of the Tabernacle and were therefore forbidden on the Shabbat. Furthermore, preparing all manner of necessities on the Shabbat for a regular weekday is forbidden, in order to preserve the special status of the Shabbat.

Shabbat is not only a day of rest, but also a day of holiness and grace, as it is said:

And God blessed the seventh day, and sanctified it

And indeed, neshamah yeterah (an ‘additional soul’), grace and sanctity should be added to the physical rest, to make this day markedly distinct from every other day of the week.

The Romans and Greeks derided the Jews over their Sabbath and maintained that they were a lazy people. The first century Roman historian Gaius Cornelius Tacitus asserted that “Their (the Jews’) hearts were seduced by laziness and they assigned to laziness the seventh year (fallow year) as well”.

When Jewish philosophers attempted to explain the value of the Shabbat they claimed that the purpose of this day was to gather strength for the days of hard labor. However, it can be stated with some certainty that in Jewish philosophy the Shabbat is not a means but an end in itself, the acme of the Jewish experience. One of the greatest Zionist philosophers, Ahad Ha’am, said: “More than Israel has kept the Shabbat, the Shabbat has kept Israel”. And indeed, during all the hardships they endured in the Diaspora, the Jews continued to observe the Shabbat and the Holy Days.

As the Shabbat commences, three of the seven species are blessed: pure oil (olives) – the Shabbat candles that are kindled and blessed by the mother of the family, new wine (grapes) – the kiddush of the wine by the father of the family, and wheat – the blessing over the challa.

The inauguration of the Shabbat is marked with the kiddush, and the termination of the Shabbat with the havdalah (separation). When reciting the kiddush, two challot, called Lechem Mishneh (Double Bread), are placed on the Shabbat table and covered with a special Challah Cover. There are two reasons for using a Challah Cover: first, because the manna “lay as if in a box”, protected top and bottom by a layer of heavenly dew, the Lechem Mishneh is placed with the table cloth beneath it and the Challa Cover above. Second, because the wheat has to be blessed first, and only then the fruit of the vine, since wheat is mentioned before the grape in the verse that lists the seven species. However, due to the interdiction of beginning the meal before the kiddush, the challahs are covered so as not to embarrass them, as if they were not on the table. The Shabbat Eve kiddush is followed by washing of the hands before the meal. Then the head of the family removes the Challah Cover from the challas, places his hands on them, marks with a knife where he intends to slice the hallah, recites the HaMotzi blessing over bread, slices the halla and hands a piece to each member of the family.

From: Yahadut – Halachah Lema’aseh by Rabbi Israel Meir Lau, Masada Publishing.

There are three customary meals during the Shabbat: Shabbat Eve, following morning prayers on Shabbat and towards evening on Shabbat.

The Kabalat Shabbat (welcoming the Sabbath) prayer and Lecha Dodi prayer on Shabbat Eve, and reading the Torah portion of the week on Shabbat morning have been added to the Shabbat prayers in the synagogue. We take our leave of the special day with the Melaveh Malkah meal at the conclusion of the Shabbat and the havdalah.

In the days of the Maccabees the well-known rule was added: “Saving a life supercedes the Shabbat” – indicating the importance of protecting and saving a life despite the holiness of the Shabbat.

Shabbat is a holy day of rest for the Jewish people, the day on which God concluded his work and rested, as it is said in the Book of Genesis 2:1-3:

Thus the heavens and the earth were finished, and all the host of them. And on the seventh day God ended his work which he had made; and he rested on the seventh day from all his work which he had made. And God blessed the seventh day, and sanctified it: because that in it he had rested from all his work which God created and made.

The fourth of the Ten Commandments in the Book of Exodus and the Book of Deuteronomy is dedicated to the Shabbat. (Exodus 20:8-11; Deuteronomy 5:12-15).

The commandment to rest applies to any person associated with the Jewish people, including menservants, maidservants and strangers, and indicates a strong element of social justice and equality. The reasoning in the Book of Exodus is universal: the conclusion of the Creation. In contrast, the reasoning in the Book of Deuteronomy is national:

And remember that thou wast a servant in the land of Egypt.

The Torah is strict about observing the Sabbath and refraining from work, as it is said in the Book of Exodus 31:14:

Every one that defileth it shall surely be put to death: for whosoever doeth any work therein, that soul shall be cut off from among his people.

The verses devoted to the laws of the Shabbat in the Torah, Prophets and the Hagiograph are relatively few. In contrast, the oral law in the Mishnah, the Talmud and Midrashim considerably expanded the Shabbat laws, and it has been said of this: “Mountains hanging on a thread”, mountains of judgments, laws and customs lean on a handful of verses in the Bible.

Tallit

The Tallit – Jewish prayer shawl – is a commemoration of a kind of wrap that was worn by our forefathers. After the Exile, they adopted the custom of the neighboring Bedouins of wearing it as protection from the sun, and the Tallit became an everyday garment.

In the Book of Numbers (15:37-38) it is said:

And the LORD spake unto Moses, saying: speak unto the children of Israel, and bid them that they make them fringes on the borders of their garments throughout their generations and that they put with the fringe the borders a ribband of blue.

The fringes serve as a reminder of God’s commandments.

The Tallith is made of wool, cotton or silk, in which worshipers enwrap during prayer or when observing the Commandment of Tzitzith (fringes). Men wear a Tallith Katan (“small Tallith), which is also called Arba Kanfoth (four corners), during the day, but enwrap in a Tallith during Morning and Musaf Prayers. On Yom Kippur they enwrap in a Tallith during the entire day.

The custom of wearing a Talit varies from one ethnic community to another: Ashkenazi bar mitzvah boys wear a Talit when they are called up to read from the Torah in the synagogue, whereas in the Sephardi community only married men wear a Talit. In some communities the bridegroom wears a Talit during the chuppah marriage ceremony, and it is also customary to enshroud the deceased with a Tallit.

A Talis is made of white wool and strict observers ensure their Talis is made of the white wool of sheep from Eretz Israel. The atara (decoration) made of silver thread has been added for adornment to the upper part of the Talis. The stripes are possibly a symbol of royalty in ancient Egypt, and perhaps even a commemoration of Joseph’s coat of many colors.

When a man enwraps in a Tallis he recites the blessing:

…who has sanctified us by thy commandments, and hast commanded us to enwrap ourselves in the fringed garment.

Tallitot and the Tefillin (phylacteries) have unquestionably become the most important of Jewish symbols.

Nowadays, bat mitzvah girls who wish to be called up to read from the Torah in the synagogue, and learn the portion of the week from the Bible and the Haftarah portion of the Prophets, enwrap in a Tallit and cover their heads when they are called up to read from the Torah. Adult women returning to their roots, too, celebrate bat mitzvah and enwrap in a Tallit when they are called up to read from the Torah. Bat mitzvah girls choose a kosher bat mitzvah Tallit that has fringes in accordance with Jewish religious laws, and an atarah, and has some fashionable features as well. Adult women choose a Tallit that has been specially designed for women and are called Tallit Nashim or women’s Tallitot.

שבת היא יום המנוחה היהודי, החל ביום השביעי של כל שבוע. שמירת השבת היא המצווה הרביעית בעשרת הדיברות:
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
ישנה מצווה לזכור ולשמור את השבת ולהתענג בה (על דרך רמז, שב”ת הם ראשי תיבות של שינה בשבת תענוג – ילקוט ראובני פרשת ואתחנן) ולכן יש להימנע ממצב של צער ועוגמת נפש, ומצד שני אסור לעשות בה כל מלאכה. בתורה שבכתב מדובר על הבערת אש ויציאה מחוץ לתחום הישוב. המשנה מפרטת ומרחיבה את המלאכות האסורות בשבת ל־39 טיפוסים שונים (ל”ט אבות מלאכה), שלהם היא קוראת “אבות מלאכה”. אבות המלאכה הם המלאכות שבוצעו בזמן הקמת המשכן ולכן נאסרו. כמו כן, אסור להכין כל מיני צרכים משבת לחול, על מנת לשמר את מעמדה של השבת.
יום השבת אינה רק יום מנוחה אלא יום של קדושה וברכה, כנאמר: “ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו” ואכן מעבר למנוחה הפיזית יש להוסיף את הנשמה היתרה, את הברכה והקדושה ולהפוך יום זה ליום שונה במהות מכל ימי השבוע.
הרומאים והיוונים לעגו ליהודים על יום השבת וטענו כי זהו עם של עצלנים וההיסטוריון הרומי טקיטוס קבע במאה הראשונה: שנפתה לבם (של היהודים) על ידי הבטלה והועידו לעצלות גם את השנה השביעית (שנת שמיטה).
כאשר נסו הוגי דעות יהודים להסביר את ערך השבת הם טענו שזה יום שמטרתו לאסוף כח לימי העמל הקשים. אולם נדמה שנוכל לקבוע בוודאות שבהגות היהודית השבת אינה אמצעי אלא מטרה בפני עצמה, שיא ההוויה היהודית. אחד העם, מגדולי ההוגים הציוניים אומר: “יותר משישראל שמרו על השבת – שמרה השבת על ישראל”. אכן בכל מצוקות חיי הגולה שמרו השבת והמועדים על עם ויחידו.
בפתיחת השבת מברכים אנו על שלושה משבעת המינים: היצהר – נרות השבת שמדליקה אם המשפחה, התירוש – הקידוש על היין, והדגן – הברכה על החלה.

את כניסת השבת מציינים ב”קידוש” ואת יציאתה מציינים ב”הבדלה”. בעת אמירת ה”קידוש” מונחות על שולחן השבת שתי חלות, הנקראות “לחם משנה”, המכוסות בכיסוי מיוחד שנקרא כיסוי חלה ומיועד לכך. קיימות שתי סיבות לשימוש כיסוי חלה הזה: האחת, היות והמן היה כ”מונח בקופסה” ומוגן מלמעלה ומלמטה בטל שמים, מניחים את לחם המשנה כשמפת השולחן תחתיהן, כיסוי חלה מעליהן, השניה, היות ויש לברך קודם את העשוי חיטה ורק אחר כך על פרי הגפן, כיון שבפסוק המונה את שבעת המינים מוזכרת קודם החיטה ורק אחר כך הגפן. אך בשל האיסור על פתיחת ארוחה לפני ה”קידוש”, מכסים את החלות עם כיסוי חלה כדי לא לביישן, כאילו הן אינן נמצאות על השולחן. לאחר “קידוש” ליל השבת נוטלים את הידיים לסעודה וראש המשפחה מסיר את כיסוי החלה מעל החלות, מניח ידיו עליהן, מסמן עם הסכין את המקום בו יבצע את החלה, מברך את ברכת “המוציא”, בוצע את החלה ומחלק לבני משפחתו.

מתוך: “יהדות הלכה למעשה” מאת הרב י.מ.לאו, הוצאת מסדה.

שלוש סעודות נהוגות בשבת: בליל שבת, בשבת אחרי תפילות הבוקר ובשבת לפנות ערב.
בבית הכנסת נוספה לתפילות היום תפילת קבלת שבת ולכה דודי בערב שבת וקריאה בתורה בפרשת השבוע בשבת בבוקר. אנו נפרדים מהיום המיוחד בסעודת מלווה-מלכה ובהבדלה.
בימי המכבים נוסף הכלל הידוע: “פיקוח נפש דוחה שבת” – על חשיבות הגנה והצלת חיים למרות קדושת היום.
שבת הוא יום המנוחה והקדושה לעם ישראל. ביום בו כילה ה’ את מלאכתו אשר עשה ובו שבת כנאמר בספר בראשית פרק ב’ א’-ג’.
“ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות. גם בעשרת הדיברות, הדברה הרביעית בספר שמות ובספר דברים מוקדשת לשבת.
שמות כ’ פסוקים ח’-י”א ובדברים פרק ה’ פסוקים י”ב – ט”ו.

חובת המנוחה היא לכל אדם הקשור לעם ישראל כולל העבד והאמה והגר, יש כאן אלמנט חזק של צדק סוציאלי ושוויון. ההנמקה בספר שמות היא אוניברסאלית: סיום בריאת העולם ומעשה בראשית. לעומת זאת בספר דברים ההנמקה היא לאומית: וזכרת כי עבד הייתה בארץ מצרים.

התורה מחמירה בשמירת השבת ובביטול מלאכה כנאמר בספר שמות ל”א י”ד: “מחלליה מות יומת, כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה”. אלה הפסוקים המוקדשים להלכות שבת בתורה ובנביאים ובכתובים הם מועטים יחסית. לעומת זאת בתורה שבעל-פה במשנה, בתלמוד ובמדרשים הרחיבו מאד את דיני השבת וכבר נאמר: “הררים התלויים בשערה” הררי דינים הלכות ומנהגים נסמכים על פסוקים מעטים בתורה.

טלית
הטלית היא זכר למעין שמיכה שלבשו אבותינו. לאחר הגלות, אומץ מנהג השכנים, הבדואים, שהשתמשו בה להגנה מפני השמש, והטלית הפכה למשהו יומיומי.

בספר במדבר פרק ט”ו פסוקים ל”ז-ל”ח נאמר: “ויאמר ה’ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת”
ומטרת הציצית לזכור את מצוות ה’.
טלית הינה בד צמר, כותנה או משי, שבו מתעטפים בשעת תפילה על מנת לקיים מצוות ציצית.
במשך היום כולו לובשים הגברים טלית קטן – “ארבע כנפות” ואילו טלית מתכסים בה בתפילת שחרית ומוסף. ביום כיפור שלילו כיומו מתעטפים עם טלית כל היממה כולה.
מנהג לבישת הטלית שונה בכל עדה: אצל האשכנזים בר המצווה לובש טלית כאשר הוא עולה לתורה, בעוד שאצל הספרדי, רק גבר נשוי לובש טלית. בכמה קהילות, לובש החתן טלית בעת טקס החופה.
עם טלית נהוג לעטוף את גב הנפטר.

טלית עשויה מצמר לבן והמהדרים מקפידים להשתמש בטלית שעשויה מצמר של כבשים מארץ ישראל.להידור טלית הוסיפו לחלק העליון “עטרה” עשויה מחוטי כסף.הפסים – יתכן סמל למלוכה במצרים העתיקה, ואולי אף זכר לכותנת הפסים הצבעונית של יוסף.
בעת שאדם מתעטף עם טלית הוא מברך …אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית.
אין ספק, טלית ותפילין הפכו לאחד הסמלים היהודיים החשובים ביותר.

כיום גם הנערה בגיל בת מצווה מעוניינת לעלות לתורה, ולשם כך לומדת את פרשת השבוע שלה וההפטרה, מתעטפת עם טלית וכיסוי ראש בעת העליה לתורה. גם נשים בוגרות אשר חוזרות למקורות נוהגות לחגוג בר מצוה ומתעטפות עם טלית בעת העליה לתורה. בנות המצווה בוחרות טלית בת מצווה כשרה שיש בה ציצית לפי ההלכה ועטרה, ובנוסף יש בה גם מאפיינים אופנתיים. הנשים הבוגרות בוחרות שמעוצבות עבורן, ונקראות טליתות נשים.

Leave a Comment

Your email address will not be published.